מפסולת לערך כלכלי
מה בסקירה:
גלריית פתרונות
מערכת קטנה לפסולת ביתית "הום ביוגז" (Home Biogas)
סקירה זו נכתבה בסיוע של חברת "Home BioGas"
מה עושים עם כל הזבל הזה?
כולנו חיים יום יום את המטרדים שיוצרת פסולת בכלל ובפרט פסולת שאריות מזון: צבירה והשלכה יומיומית של פח האשפה הביתי, מטרדי הריח, הרעש של משאית הזבל. אנחנו גם יודעים שהפסולת הזו שאנו משליכים לפח הייתה רק לפני יום יומיים מוצר ששילמנו עליו במיטב כספנו ועתה, לא רק שזרקנו למעשה כסף לפח, אנחנו גם משלמים (דרך מיסים וארנונה) על הפינוי שלו למזבלה רחוקה, או גרוע מזה, הפסולת מוצאת את דרכה לסביבה. ברמה הגלובלית מדובר באבסורד עוד יותר גדול שהמחיר הכלכלי והסביבתי שלו עצום.
האנושות מייצרת כמויות עצומות של פסולת. חלקה נוצר תוך כדי תהליכי יצור של מוצרים ומזון וחלק נוצר תוך כדי או לאחר שימוש במוצרים. הגישה הכלכלית-צרכנית (TAKE MAKE WASTE) שהתפתחה במאה השנים האחרונות, יוצרת מצב אבסורדי שבו מיליארדי טונות של חומרים בערך כלכלי רב הנזרקים בכל שנה ברחבי העולם. פסולת זו יוצרת מפגע סביבתי חמור שגם לו יש עלויות אדירות ישירות ועקיפות שאת חלקן אנחנו אפילו עוד לא יודעים לאמוד.
נהוג לחלק את הפסולת לשני סוגי על: פסולת אורגנית של חומרים ממקור ביולוגי (שאריות מזון, נייר וקרטון, פסולת עץ, פסולת חקלאית) ופסולת טכנית (שמכילה מתכת פלסטיק זכוכית, בדים, חומרים כימיים וכדומה).
כיום, מרבית הפסולת בעולם אינה מופרדת לזרמים והיא נזרקת לאחר שימוש חד פעמי ומשונעת כפסולת מעורבת לאתרי הטמנת פסולת מרוחקים מהערים (מזבלות) או מוצאת את דרכה לשטחים פתוחים ביבשה ובים.
כאשר הפסולת במזבלות מתכלה בתהליכים ביולוגיים וכימיים היא מייצרת מפגעים חמורים לסביבה, כגון: ריחות, מזון להתפשטות מזיקים, זליגת רעלים למי תהום ועוד. בנוסף תהליכים אלו יוצרים גזים דליקים וכן גז מתאן, הנפלט לאטמוספירה. התרומה של מתאן להתחממות הגלובלית כגז חממה חמורה הרבה יותר מזו של הפחמן הדו חמצני שנפלט בשריפה.
מפסולת למשאב : שינוי גישה והזדמנות עסקית
גישת המועילות האקולוגית (eco-effective) שמכונה 'מפסולת למשאב', הפוכה לחלוטין משיטת הטיפול הנפוצה כיום בפסולת. גישה זו למעשה חוזרת למה שהיה מקובל לפני המהפכה התעשייתית כשמרבית האנושות חיה בכפרים ולכל חומר היה שימוש חוזר והמושג פסולת לא היה קיים. על פי גישה זו, בתכנון נכון של מערך היצור והשימוש, ניתן להפוך כל פסולת כמעט למשאב כלכלי שיכול להניב הכנסות למי שמטפל וממחזר אותו.
עד לפני כמאה שנים כל חומר טכני מוחזר באופן מלא וכל הפסולת האורגנית ושאריות מזון הועברו כמזון לבעלי חיים שבתורם תרמו את הצואה שלהם לדישון השדות – מעגל מושלם של מועילות וניצול ערך כלכלי של כל חומר! חומרי הגלם כגון חמר (חרסית) וחומרים אחרים שהושלכו חוזרים לאדמה ולא מהווים זיהום.
מזה כמה עשורים מתרחש שינוי עולמי בגישה למושג פסולת ומתפתחת הבנה שיש להתייחס אליה כמשאב שיש לנצל אותו ולהפיק ממנו תועלת במקום לראות בה מטרד. גם ההפרדה במקור לפחים וגם שימוש במוצרים המכילים חומר ממוחזר, זוכים לניקוד בתקני בניה ירוקה ובחלק מהמדינות בעולם גם לעידוד ותמרוץ כלכלי.
הפוטנציאל הכלכלי הטמון בשינוי גישה זו גדול מאוד. קיימים חומרים בעלי ערך כלכלי שניתן להחזיר אותם כחומרי גלם. אחד המפתחות לניהול פסולת יעיל והפקת חומרים איכותיים לשימוש חוזר הוא הפרדה של הפסולת לזרמים שונים כבר במקום הייצור שלה (הפרדה במקור). כאשר החומרים מופרדים לפחים שונים ניתן להעביר כל סוג חומר (מתכת, זכוכית, בד, קרטון וכו') למפעל מתמחה בשימוש ומחזור יעיל שלו.
תפקידן של רשויות מקומיות - התערבות רגולטורית המייצרת ערך
במקרים מסוימים, נדרשת התערבות מצד הרשויות על מנת לייצר ערך למוצר מסוים בסוף חייו, ערך זה יבטיח שימוש חוזר בו ויימנע ממוצר זה להגיע לסביבה, דוגמת הפיקדון על בקבוקים הקיים בישראל. מה יקרה אם נעמיס שווי כלכלי בעת הקנייה על כל המוצרים שאנו רוכשים? כנראה שבמקרה זה, כל שקית, כוס וחומר אחר יהיה כלכלי יותר לטיפול ומיחזור שלו בסוף חייו.
בעת כהונתו של ראש העיר האדריכל ומתכנן הערים הברזילאי ז'יימה לרנר (Jaima Lerner). בתקופת כהונתו (שנות ה-70 וה-80), לרנר חשב על דרכים להבטיח הפרדת אשפה ושמירה על עיר נקייה יותר. הוא יזם מהלך שבו העירייה החלה לקנות זבל מופרד מהתושבים בתמורה לכרטיסי נסיעה באוטובוסים, בכך לרנר חיסל מזבלות פרטיות והביא לניקוי העיר, הפנה פסולת למיחזור, יצר מקומות תעסוקה ותוצרי המיחזור שימשו למימון המערכת עצמה. קוריטיבה הפכה לאחת הערים עם שיעור המיחזור הגבוהים בעולם (70%). מוזמנים לצפות בפרק על העיר קוריטיבה (ראו קישור בסוף הסקירה).
"ליצור זהב מזבל": קביעת כדאיות והערכת עלות-תועלת של מיחזור
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה כל אדם בישראל מייצר בממוצע 1.7 ק"ג פסולת ביתית יום (נתוני פסולת הגנ"ס 2023). מכך אנו מסיקים כי משק בית ממוצע (4 נפשות) מייצר כ-2.5 טון פסולת בשנה שהעלות הישירה לפינוי וטיפול בהם היא 1,600 ₪ בממוצע (לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה עלות ישירה של 640 ₪ לטיפול בטון פסולת אחת). אם נוסיף לכך את העלויות של טיפול בפסולת הנוצרת בבתי מסחר, מוסדות חינוך וציבור, מפעלים וכיוב' שגם להם אחראית הרשות, נגיע למסקנה שהרשויות המקומיות משקיעות בטיפול בפסולת סכומי עתק שהיו יכולים לשמש למטרות טובות יותר במקום ש'יזרק לפח' תרתי משמע. רשויות מקומיות ויזמים רבים מבינים כיום כי יש פוטנציאל לא ממומש הטמון בפסולת.
חישוב הערך האמיתי הכולל של טון פסולת צריך לקחת בחשבון את סך כל הפרמטרים הבאים:
- עלות מתקני אצירה, וחוזה פינוי ושינוע (ברוב העיריות בחוזים של קבלני פינוי)
- תשלום לתאגיד עירוני/אזורי המנהל אתרי מעבר ומשנע להטמנה/טיפול בפסולת באתרים מרוחקים
- היטל הטמנה המשולם לכל טון ונקבע על ידי המדינה
- השווי הפוטנציאלי של תוצרי מיחזור חומרים שניתן להפיק מהפסולת (מכירה למפעלים, שווי כמקור אנרגיה וכדומה)
- השווי הפוטנציאלי של ערך פחמני של טון פסולת (יכול להתקבל כתמורה לפי הוכחת חיסכון בפליטות פחמן לאטמוספירה)
מנתונים רשמיים, אחנו למדים כי בניית בית או דירה בישראל אורכת בממוצע 24 חודשים ואף יותר, וכמו כן בסקרי איכות שונים נמצא שבכמעט בכל בתי המגורים בישראל יש ליקויי בניה חמורים.
אחת הסיבות העיקריות למצב זה היא הבחירה בשיטות בניה מיושנות ושימוש בחומרים שאינם תקניים ו/או ביצוע שאינו מלווה בבקרת איכות. סיבה נוספת לליקויים הרבים היא שבשיטות מיושנות היישום של הגמר נעשה באתר ותלוי מאוד במיומנות של הפועל. שוק הבניה סובל מחוסר בכח אדם מיומן לבניה ובלית ברירה, מעסיק גם פועלים פחות מיומנים.
הפתרון לחלק גדול מבעיות אלו הוא מעבר לטכנולוגיות בניה חדשות ולחומרים מתקדמים. שיטות אלו גם מייעלות את תהליכי הבניה וגם חוסכות זמן עבודה באתר. בחישוב נכון של עלויות הן גם כדאיות יותר ליזם ומפחיתות את אי הוודאות במהלך הבנייה.
מי צריך משאיות זבל? מיחזור פסולת מקומי באתר היצור שלה
בשנים האחרונות גוברת המודעות למשמעויות הכלכליות והסביבתית של שינוע פסולת במשאיות לאתרי הטמנה או מיחזור מרוחקים. הצורך בשינוע מתוך הערים ואזורי התעשיה/חקלאות למקום מרוחק נובע כמובן מכך שפסולת מעורבת שמושלכת למטמנות היא מפגע סביבתי ומטרד מסוכן לבני אדם, לכן רשויות מקצות שטחי הטמנה מרוחקים. הנזק הסביבתי והעלות של מיליוני משאיות בעולם שמשנעות כל היום פסולת ברורים לגמרי.
לשם המחשה בארה"ב לבדה מושקעים מדי שנה כ- 90 מיליארד דולר בשינוע והטמנת פסולת.
מערכות טיפול בפסולת במקור, דוגמת מערכת ביו–גז מאצרות קומפוסט מכניות, ומתקני דחיסה וגריסה מקומיים מאפשרות מיון וטיפול יעיל בפסולת ושפכים ממש במקום שבו היא נוצרת. המערכות היעילות ביותר הן אלו שמטפלות בפסולת במקום היצור באופן מלא ומפיקות תוצרים בעלי ערך כמו למשל דשן ואנרגיה.
מיחזור 'ירוק': כיצד נבחין בין פתרונות מיחזור ירוקים לאלו שפחות?
נראה שכמעט כל אדם בעולם מודע כיום לנושא מיחזור פסולת ותרומתו לשמירה על איכות סביבה וליצירת עולם ירוק יותר. באופן תיאורטי, מיחזור תורם בדרכים רבות להפחתת טביעת הרגל הסביבתית של החיים המודרניים.
- שימוש חוזר מפחית צורך בכריית חומרים חדשים על כל המשתמע מכך לנזק סביבתי.
- צמצום שינוע פסולת במשאיות מפחית שריפת דלק, רעש וזיהום אוויר.
- צמצום שטחים נדרשים למטמנות ומזבלות והשקעת אנרגיה במערכי טיפול פסולת.
- מניעת ריחות וגזים רעילים המהווים מפגעים בריאותיים.
- צמצום פליטת גזים ורעלים לאטמוספירה ולמי התהום.
- צמצום פליטת מתאן ופחמן דו חמצני המאיצים התחממות גלובלית.
- צמצום כמות המזיקים הניזונים מפסולת כגון חולדות, יתושים, זבובים, תנים וכדומה.
- מניעת הפרת איזון של מערכות אקולוגיית בשטחים סמוכים למזבלות.
איך זה ירוק בתקן לבניה ירוקה?
מתוך החשיבות לטיפול בפסולת, גם התקן לבנייה ירוקה (ת"י 5281) מעניק ניקוד משמעותי לטיפול ומיחזור פסולת.
ת"י 5281 מעניק ניקוד עבור איסוף פסולת בזמן הבנייה (פרק 8.1 בתקן – ניהול אתר הבנייה) וכן מעניק ניקוד עבור ניהול הפסולת המוצקה בזמן השימוש במבנה עצמו (פרק 6 בתקן – ניהול הפסולת המוצקה).
בפרק 6 ניתן לזכות בניקוד עבור:
- הפרדת פסולת – ככל שיוצבו יותר פחים ותהיה הפרדה ליותר זרמי פסולת, כך הפרויקט ייזכה לניקוד גבוה יותר.
שני זרמים (0.5 נק') זו דרישת סף מינימלית לתקן (כל זרם נוסף יעניק לפרויקט עוד 0.5 נק').
כמו כן, התקן מעניק ניקוד על אמצעים המייעלים ומשפרים את תהליך המיחזור כגון:
- הצבת מצנחת אשפה עם שני זרמים לפחות. (עד 1 נק')
- הצבת פחי מיחזור באיזור השימוש (כגון מטבחים). (עד 1 נק')
- הפרדת הפסולת התפעולית במהלך הבנייה. (עד 1 נק')
בפרק 8.1 ניתן לזכות בניקוד עבור:
- מיחזור לפחות 35% מפסולת אתר הבנייה (תנאי סף 0.5 נק'), מעל 75% (עד 1 נק').
- שימוש חוזר בפסולת בנייה באתר עצמו (עד 1 נק').
- טיפול ושימוש חוזר בעודפי עפר (עד 1 נק).
בפרק 4.2 שימוש בחומר ממוחזר:
התקן מעניק ניקוד על שילוב מוצרים בעלי תכולת חומרים ממוחזרים במהלך בניית הפרויקט. ספק המוצר צריך להמציא אישור על תכולת החומר הממוחזר במוצריו. המוצרים מסווגים לפי אחוז תכולת החומר הממוחזר (לפחות 10% / 20%). שילוב 4 מוצרים (עד 2 נק' בבניינים שאינם למגורים).
במאגר הירוק של SID בקישור כאן תוכלו לאתר חומרי בניה שלגביהם קיים אישור תכולת חומר ממוחזר.
תכנון לשילוב מערך מיחזור פסולת בפרויקט
הצלחה של תפעול מערכת מיחזור בפרויקט תלויה מאוד בתכנון מוקדם ולכן מומלץ לכלול את בחירת אזור ואמצעי האצירה/טיפול בפסולת כבר בשלב התכנון המוקדם של פרויקט. באופן כזה, יתאפשר להנות מכלל יתרונות המיחזור, לחסוך בשטחי מכולות פסולת ולייעל את דרכי השינוע והפינוי.
- אפיון סוג הפסולת והכמות – שתיווצר במהלך החיים בפרויקט (כמות אנשים שחיים בפרויקט, סוג עסקים, מטבחים, מסעדות וכדומה).
- בדיקת התכנות – אפיון אפשרויות ההפרדה על ידי משתמשים/ דיירים/ עובדים.
- מאפיינים טכניים – מיפוי דרכי גישה למתקן איסוף ומקום הפנוי.
- הבנת אפשרויות התחזוקה והתפעול – מי אחראי ואיזה היקף אחריות ומחויבות לנושא?
- התאמת מתקני האצירה / הטיפול האופטימאליים לפי אופי הפרויקט ופרופיל המשתמשים.
- קבלת המפרט והצעת מחיר מחברה לצורך הקצאת שטח ומערכות מתאימות לשילוב.
- הטמעה בתוכניות – הקצאת שטח והתאמות טכניות עם כלל היועצים
- השגת ניקוד בתקן בנייה ירוקה – יש להיעזר ביועץ בנייה ירוקה על מנת לקבל הכרה בניקוד.
- הבטחת שימוש ותועלת מרבית – בחינת אפשרויות להשפיע ולתמרץ את המשתמשים לאורך זמן להפריד פסולת
- תפעול נכון לאחר הקמה – תדרוך כלל הגורמים הנוגעים, צוות התחזוקה, מטבח וכדומה לצורך שימוש נכון במערכת והפעלתה.